גזר דין בתיק ת"פ 17665-07-11

רקע עובדתי:

1.      הנאשם הודה והורשע על פי הודאתו, בכתב אישום שתוקן לצורך הסדר, המייחס לו עבירת שוד.

2.      על פי כתב האישום, הלכה המתלוננת, קשישה ילידת 1927 מקופת החולים לביתה, כאשר היא עונדת על צווארה שתי שרשראות זהב. המתלוננת הגיעה הביתה, נכנסה, ופנתה לנעול את דלת הדירה מבפנים. אז, דחף הנאשם את דלת הדירה, פנימה לעבר המתלוננת, נכנס ודחף את המתלוננת באזור החזה. המתלוננת נפלה, הנאשם התכופף לעברה, משך בכוח את השרשראות מעל צווארה ונמלט עמן מהמקום.

3.      על פי הצהרת הקורבן (תע/2) המדובר בקשישה כבדת שמיעה המתגוררת לבדה. מאז האירוע, היא סובלת מחרדות חוזרות בעלייתה במדרגות הבאות לידי ביטוי בדופק מואץ, היא חוששת לפתוח את הדלת לזרים, להישאר לבד בדירה ולתקופה מסוימת אף חששה לצאת לבדה מהבית. המתלוננת מדווחת כי נדדה שנתה מעיניה, מפחד בלילות. הצהרת הקורבן כללה התייחסות לעובדה החורגת מכתב האישום המתוקן ומעובדה זו אתעלם.

4.      לנאשם 5 הרשעות קודמות החל משנת 2001 ועד שנת 2008 וזאת, בעבירות תקיפה, איומים, תקיפת בן זוג, היזק בזדון, עבירות רכוש והפרת הוראה חוקית. הנאשם ריצה בעבר עונש מאסר בעבודות שירות, אך לא מאחורי סורג ובריח.

5.      מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם עלה לארץ בשנת 1995. הוא מסר לשירות המבחן כי הוא צורך סמים זו תקופה ארוכה. הנאשם נהג לעבוד בעבודות מסודרות, אך בתשלום יומי, ללא תלוש, על מנת לממן את הסם. בעיית ההתמכרות החלה כבר בגיל 16 והחריפה לאחר עלייתו לישראל. לדבריו, פנה לגמילה במרכז פרטי לפני מספר שנים, אך בעיית השימוש נמשכת.

6.      מבחינת התובנה למצבו, מציין הנאשם בשירות המבחן כי עד לפני שנה חשב שיוכל להיגמל בכוחות עצמו, ללא עזרה מן החוץ, אך לאחרונה הבין שלא יצליח בכך ופנה לקבל עזרה. שירות המבחן התרשם כי אכן קיימת נזקקות טיפולית, אך מטיל ספק של ממש ביכולתו של הנאשם לאזור את הכוחות הנדרשים לתהליך טיפולי מעמיק בקהילה, כפי שהוא זקוק לו. בהקשר זה ציין שירות המבחן כי הנאשם היה מטופל במרכז "מטרה" מחודש יולי 2010 ועד מרץ 2011. נמסר משם כי שיתוף הפעולה היה דל, הנאשם לא הצליח להתייצב לטיפול במתדון בלבד, השתמש במקביל בסמי רחוב ולקראת סוף התקופה נעשתה ירידה כפויה במינון המתדון, עקב חוסר שיתוף הפעולה. אחותו של הנאשם מסרה לשירות המבחן כי בעבר עודדה אותו להיגמל ואף נתנה לו כסף לשם כך, אך הנאשם השתמש בכסף לצורך קניית הסם.

7.      לעניין העבירה - הנאשם טוען כי אינו זוכר את העבירה, שכן היה בגילופין. בדבריו לעונש, הביע הנאשם חרטה וציין כי המעשה נעשה בשל השפעת הסם.

8.      שירות המבחן מציין כי לא היו ניסיונות גמילה משמעותיים לאורך תקופת ההתמכרות, ורק במעצר הנוכחי הובעה לראשונה כוונה אמיתית לשינוי אורחות חיים. שירות המבחן רואה סכנה לציבור אם הנאשם לא יטופל, אך ספקני ביחס לאפשרות הצלחת הטיפול אפילו בקהילה סגורה.

טיעוני הצדדים

9.      התובעת בטיעוניה שמה דגש על חומרת העבירה. זאת, נוכח טיב המעשה, התעוזה, העובדה שהדבר בוצע באור יום, בשכונת מגורים, תוך בחירה של קורבן קל וחלש, אשר יכול להיפגע מאוד אך ורק לספק צורך רגעי של הנאשם. התובעת הזכירה כי הנזק העיקרי אינו הנטילה של שרשראות הזהב, אלא הצלקת הרגשית שנגרמה בפועל למתלוננת והסיכון הגופני היינו הנזק הפיזי שיכול היה להיגרם לקשישה כתוצאה מהתנהגותו האלימה של הנאשם. התובעת רואה במעשהו של הנאשם מעשה שפלות המעיד על העדר חמלה.

10.  התובעת ביקשה מבית המשפט לתרום חלקו בהגנה שמעניקה החברה על היסודות החלשים שלה. התובעת הזכירה את ריבוי העבירות כלפי קשישים ואת הצורך לבטא את חומרת המעשה ולהרתיע באמצעות ענישה מכבידה. התובעת סבורה שנוכח חומרת הנסיבות ובמיוחד בהעדר המלצה טיפולית ופרוגנוזה טובה, אין מנוס מהליכה בדרך הגמול וההרתעה.

11.  הסנגורית ביקשה שלא להגזים בהערכת החומרה של המעשה. לדבריה, אין מדובר במעשה שתוכנן זמן רב מראש, אלא באירוע ספונטאני בן מספר דקות, אף אם מעשה מכוער. הסנגורית הצביעה על כך שהנאשם הודה ולקח אחריות בשלב מוקדם של המשפט וציינה כי הדרך להתמודד עם מעשיו של הנאשם היא דווקא בדרך השיקומית. הסנגורית נאחזה בסיפא של התסקיר בו צוין כי אם בית המשפט יראה לנכון לשקול את הכיוון השיקומי, ניתן לבחון אפשרות שילובו של הנאשם בקהילה טיפולית.

12.  הסנגורית גם הזכירה כי הנאשם ניסה במשך שתי תקופות בחייו לנסות להיגמל ללא הצלחה. עתה, הוא הבין כי אינו יכול לעשות זאת לבדו ומבקש את עזרת המדינה להשתקם ולחזור למוטב.

13.  הסנגורית הצביעה על כך כי למרות תקופת ההתמכרות הארוכה, הצליח הנאשם, דרך כלל להימנע מביצוע עבירות פליליות ומימן את הסם באמצעות עבודה. זהו מעצרו הממושך הראשון ולשיטת הסנגורית יש לבחון אפשרות של השתלבות בקהילה, על מנת שמעצר שכזה לא יחזור על עצמו. לשיטתה, האינטרס הציבורי הוא דווקא בגמילה ולא בענישה.

14.  כאמור, הנאשם עצמו הביע חרטה. הוא הצביע בגאווה על כך שבעברו הפלילי לא היו כמעט עבירות רכוש וכי למרות שהשתמש בסם, מעולם לא מכר ולא גנב, אלא עבד. הנאשם אמר שהוא מבין שאסור היה לו לעשות את אשר עשה והביע חרטה.

ניתוח שיקולי הענישה

15.  שני הצדדים הגישו פסיקה אודות עונשים שהוטלו במקרים אחרים, דומים יותר ודומים פחות. מעיון בפסיקה מתברר שאכן יש טווח ענישה רחב מאוד, אשר אפשר שיוטל בגין מעשים שכאלה. היו מקרים בהם, בנסיבות מיוחדות וחריגות, הגיעה קולת העונש עד כדי מאסר בעבודות שירות או חודשים ספורים מאחורי סורג ובריח, והיו מקרים הפוכים, בהם הענישה, במקרים דומים לזה שלנו, אף ללא עבר פלילי כלל, הגיעה למספר שנות מאסר משמעותי.

16.  למרות האמור, אני סבור שניתן להצביע על מגמה של המחוקק ובתי המשפט להחמיר בענישה. מעבר לכך, המגמה היא לשים דגש על עיקרון ההלימה בענישה, תוך השארת המקרים בהם יבחר בית המשפט בדרך השיקום על פני דרך הגמול, שתמיד היו חריגים, למעטים עוד יותר.